את סוף שבוע שעבר בליתי בזנזיבר, אי בחוף המערבי של טנזניה. החול לבן והמים צלולים. מדהים. צללנו וטיילנו אבל בעיקר שכבנו על החוף והשתזפנו. הבנות בביקני ואני בבגד ים דוסות.

רוב הזמן שלי על החוף קראתי את הספר "shake hands with the devil" של רומיאו דלייר, שהיה מפקד כוח האו"ם ברואנדה. זה אחד הספרים הטובים שקראתי על הג'נוסייד ברואנדה. מדובר בספר שנכתב ע"י מישהו שהיה ברואנדה בזמן הטבח ושקיבל תמונה רחבה בנוגע למצב (רוב הספרים על רואנדה נכתבו ע"י כתבים שהגיעו לאחר הג'נוסייד, או ע"י אנשים שחוו חוויה ספציפית בזמן הטבח אבל לא נסעו בכל רואנדה ונפגשו עם מנהיגים פוליטיים וצבאיים). הספר גם מטריד במיוחד כי הוא לא רק מתאר טבח של כמעט מליון אנשים, אלא גם את האדישות העולמית והחוסר תפקוד של האו"ם. הספר גם נותן פרספקטיבה שונה על ההתנהלות של ה-RPF, הצבא שהקימו טוטצי שברחו לאוגנדה, שב-1994 כבש את רואנדה מההנהגנה ההוטו והביא לסוף הג'נוסייד.

עם זאת, זה קצת מוזר לשבת בהחופים הכי יפים שאי פעם ראיתי ולקרוא ספר על מוות. האמת היא שהג'נוסייד כבש את רוב המחשבות שלי בחודשים האחרונים. כשאני מסתכלת אחורה על הזמן שלי פה (שאוטוטו מסתיים), לא רק שעבדתי בממוצע 11 שעות על משפטים נגד פושעים בג'נוסייד, אלא גם בשעות הערב ראיתי סרטים וקראתי ספרים על הטבח. אני חושבת שהרבה מזה נובע מהרצון להבין מה קרה שם. זה פשוט בלתי נתפס. אני גם רוצה כל הזמן רוצה לדבר עם אנשים על הג'נוסייד. זה קצת מעיק וכשאנחנו יוצאים בערב לשתות אנשים כבר יודעים להימנע ממני, אחרת אני אגרור אותם לשיחה מייגעת על צדק עולמי ושליטה באנשים. Boring.

פמיניסטית השבוע: סעידה סלמה (נולדה ב-1844) הייתה הבת של הסולטאן בזמן שמרכז האמפריה העותמנית הייתה בזנזיבר. היא לימדה את עצמה לקרוא, וברחה בגיל 23 מזנזיבר עם איש עסקים גרמני. והיא הייתה יפה (לפמיניסטית).

בלוג טיולים: אני חייבת להכניס מילה טובה על דרום אפריקה. כל מה שכתבתי מהתקופה שלי שם זה בנוגע לבני דודים החב"דניקים שלי, ולמעשה לדרום אפריקה יש הרבה מה להציע חוץ מבני דודים חב"דניקים. קייפטאון עיר מגניבה, וכל מה שהספקתי לראות מסביב גם מדהים. מומלץ.

התא של נלסון מנדלה:

בלוג משפטים: התביעה סיימה לזמן את עדיה ויצאנו להפסקה של כחודש עד שההגנה תתחיל עם העדים שלה. חבל לי שלא אהיה נוכחות לטיעונים של ההגנה. מאוד מעניין אותי מה תהיה קו ההגנה. רק אנשים בכירים מגיעים לבית הדין של האו"ם (השאר עומדים לדין ברואנדה) אז זה לא נראה לי קל להגן על מישהו שמואשם בג'נוסייד בבית הדין.

עכשיו אנחנו בעיקר עובדים על גיבוש וסידור העדויות ששמענו עד כה ובלהכין הערכות ראשוניות בנוגע לאמינותם של העדים. אנחנו גם בשלבים ראשונים של כתיבת הטיוטה לחלקים מההחלטה שאפשר לכתוב בשלב זה כמו הרקע המשפטי והפרוצידורלי.

הכל מרגיש שונה מאז שחזרתי מרואנדה. פתאום יש לי תמונות בראש של כל המקומות עליהם העדים מדברים. גם חילקתי את התמונות לשופטים, שחלקם מעולם לא היו ברואנדה, וגם הם די התרגשו.

בלוג מסעדות: הרבה אנשים כבר סיפרו לי על בית קפה ממש חמוד וממש מערבי כאן בארושה בשם "פיקאסו". משה, ישראלי שחי פה בארושה, סיפר לי שאחת המייסדות של בית הקפה היא ישראלית ושאפשר להזמין שם חומוס ומטבוחה.

אז שבוע שעבר הלכתי לאכול שם.

כמובן שאני הזמנתי את ה-Mediterranean dish, שזה כמו מה שמקבלים ב"סימה" בצלחות אלומיניום, אבל שם זה עולה הרבה ומגיע בצלחות קטנות.

האמת, החומוס היה לא משהו, וזה מוזר כי מילא אירופאים שלא באמת יודעים מה זה חומוס, אבל זאת ישראלית. אז הלכתי למי שנראתה כאילו היא מנהלת את העסק. החמאתי לה על החומוס ואמרתי לה שהשמועה מספרת שישראלית הייתה בין המקימים של הבית קפה. היא אמרה לי שאותה ישראלית, לימור, עזבה את העסק ולקחה איתה את המתכון לחומוס והם נאלצו לחפש מתכון חדש. כנראה שלא סיפרו ללימור ש"בחו"ל ישראל זה אתה" וצפו פוגרום בארושה.

בלוג יהדות: השבוע החלטתי שנמאס לי שכולם יוצאים לארוחת ערב ביום שישי ואני נשארת לבד. אז הזמנתי את כולם לארוחת שבת. התפריט היה מורכב ממרק ירקות לייט של אסם וקניידלעך של קנור. למנה עיקרית אכלנו שקשוקה ושתינו בקבוק יין אדום כשר שהבאתי איתי מדרום אפריקה.
עשיתי להם "cultural experience" והראתי להם איך נוטלים ידיים והסברתי להם על הקידוש. זה שלא היה חשמל וכל האור הגיע מנרות השבת הוסיף לתחושת הפגאניות של המעמד. הם הכי התלהבו מהשתיקה בין נטילת הידיים ולבין אכילת הלחם ושלחו מבטים מזועזעים למישהי שענתה לפלאפון לפני שאכלה לחם.

בלוג יהדות 2: קראתי לאחרונה כתבה מאת הרב חיים נבון בנושא מעמד הנשים ביהדות זמננו. הכתבה מומלצת לכל חובבי הלוגיקה. מר נבון טוען שאף אחד לא צפה את הנזקים הפסיכולוגים האדירים לילדים עקב השינוי החברתי של הלינה המשותפת בקיבוצים, ולכן אף אחד לא יכול לצפות את הנזקים מכך שניתן לנשים להיות רבניות שגם הוא שינוי חברתי. ולכן שינויים חברתיים חייבים להיות איטיים.

יש בזה משהו. הרי כשנתנו לנשים להיות בעלות רכוש, מי יכל לצפות את שרי אריסון? וכשנתנו לנשים להיבחר לכנסת מי יכל לצפות את לימור לבנת?

אני חושבת שמר נבון, עם הטענה- עשינו שינוי חברתי שגרם לנזק סימן שצריך להאט שינויים חברתיים, עלה על טרנד חדש בתחום הלוגיקה. אבל יש חשש שזה יצא מכלל שליטה. הנה כמה דוגמאות- גרמניה הנאצית הייתה נגד ערבוב בין הגזע הארי לשאר האנשים וזה גרם לשואה, סימן שצריך לערבב בין נשים וגברים בבית כנסת. בקמבודיה הקומוניסטים לא רצו לתת לאנשים ללמוד לקרוא, סימן שצריך לתת לנשים לקרוא בתורה. וכו'.

בלוג ילדים: לא מזמן ההורים שלי שלחו לי חבילה שבתוכה גליון של "ארץ נהדרת". במדור ספרים הייתה כתבה על הספר "שמלת השבת של חנה'לה", ספר שכולנו שמענו מאות פעמים מהגננת פנינה (שזה שקר גמור כי באוסטרליה השם של הגננת הייתה משהו יותר כמו כריסטינה ומעולם לא קראו לי את הספר). הכתבה, מלאה בתיאורים מרגשים, סיפרה על מקורות הסיפור ועל הקשר שלו לסיפור של חנה המקראית. בשלב זה בטינה, השותפה היקרה והגרמניה שלי, הסתכלה על העיתון ואמרה: "זה הסיפור על שטרנטאלר". אמרתי לה "מה??". "כן" היא ענתה, "זה הסיפור על שטרנטאלר הנערה הגרמניה הענייה שהכוכבים נפלו מהשמיים לשמלה שלה". הייתי מזועזעת. מילא שלא היינו במצרים ולא בנינו פירמדות, מילא שהיו דינוזארים והעולם לא נברא בשישה ימים, אבל גם את חנה'לה רוצים לקחת?!

בלוג כלכלי: בבית הדין כל הזמן מדברים על זה שחסר כוח אדם, ולכן אני מקדישה לא מעט זמן בלחשוב על דרכים לייעל את כוח האדם או להשיג אנשים חדשים בזול.

לאחרונה חסמו לנו את הגישה בבית הדין לפייסבוק, וזה נתן לי רעיון. כל כמה זמן אני מקבלת הודעה בפייסבוק מהסוג "ראיתי את התמונה שלך והייתי רוצה להכיר אותך". אני לא היחידה, ולמעשה אני לא מכירה אף מקרה של בחורה אי פעם שאישרה הצעה כזו מבחור בפייסבוק. אז יש כל מיני בנים ברחבי העולם ששולחים כל מיני הודעות מהסוג הזה כאשר בנות באופן קבוע בוחרות ל"אגנר". בזבוז די רציני של זמן, לא? זמן שאפשר לנצל לדברים אחרים, לא?

אבל לא רציתי להגיע לכוח האדם של בית הדין בלי הערכה יותר מדוייקת. לכן עשיתי חישוב כזה- נניח שיש 200,000,000 משתמשים בפייסבוק, מתוכם חצי בנות. נניח שבת ממוצעת (כאשר תמונות פרופיל של בת ממוצעת היא משהו בין תמונה עם הבעל מהחתונה לבין תמונת טופלס) מקבלת 8 הודעות כאלה בשנה. נניח שלשלוח כל הודעה כזאת צריך כ-10 דקות כדי לחפש את התמונה של הבחורה ועוד 5 דקות לנסח ולשלוח הודעה. יוצא שכל שנה בנים מבזבזים במצטבר 200,000,000 שעות! זה נתון מטורף!