אני נמצאת בבית דירות יחסית בדרום העיר יחד עם מתמחים נוספים. יש לי חדר חמוד ומרפסת גדולה שצופה לרחוב. אני מבלה הרבה על המרפסת יחד עם שותפתי הגרמניה, בניטה. יחד אנחנו יושבות, שותות בירה קרה, אוכלות ביסלי (אנחנו לקראת סוף המלאי) ומשיבות לכל האנשים ברחוב שאומרים לנו שלום. בהמשך הרחוב יש את הפאב המקומי שלנו. זה איזור שלבנים לא ממש מגיעים אליו ככה שדי מפנקים אותנו שם. במרפסת יש גם נוף להר השני בגובהו בטנזניה- הר מרו.
ביום שישי עברתי את המבחן נהיגה כדי לקבל את רשיון של האו"ם. זה פחות פשוט ממה שנדמה. המבחן כלל נהיגה בג'יפ, עם הילוכים, בצד הלא נכון של הכביש בעיר מלאה בנהגים והולכי רגל פסיכים. אבל עברתי ובדו"ח נכתב "she is driving well".
ביום ראשון הלכנו ליום ספארי (אני אנסה להעלות עוד תמונות בהמשך. מעבר לחיות ההיילייט הייתה הריינג'רית (אין הרבה ריינג'רים נשים). היא הייתה ממש מגניבה ופמיניסטית אם כי הסיפורים שלה של ההוצאות להורג של גנבים היו טיפה מטרידים. הרשמתי את כל הרייג'רים האחרים בכך שיריתי ב-M16, כי רוב הנשקים שלהם נראים כמו שאריות מהקולוניאליזם. אגו טריפ ישראלי זול.
בלוג משפטים: בבית הדין הולך ממש טוב. אני כרגע עובדת על משפט חוזר של תיק של מפקד צבאי של מחוז אחד ברואנדה. הכל זז קצת לאט, מחשבים ישנים וחיבור לאינטרנט איטי. אבל מאוד מעניין והאוירה בין המתמחים טובה. אנחנו יוצאים המון לאכול (פירוט להלן) ומתעדכנים ברכילות היומית (מי הרשיע את מי, איזה תיק מתעכב וכל מיני דברים אחרים שמעניינים משפטנים חנונים). אני לומדת המון על איך דברים עובדים. לראות את הכל מאחורי הקלעים זה מרתק.
בלוג יהדות: קשה להסביר למלצר מקומי שבקושי מבין שאתה רוצה להזמין קולה, שאני צריכה לדעת האם בסיר בו הם מכינים את האורז הם גם מכינים, בזמן אחר, בשר. קשה. אבל עם קצת רגישות ותבונה, מצליחים וככה שרדתי את הימים הראשונים שלי פה. אבל ביום חמישי מאסתי באורז שלוש פעמים ביום והחלטתי לקחת את עניין ההטרדות צעד אחד קדימה. שאלתי את המלצר אם הם מכינים את המנות הצמחוניות באותם סירים כמו הבשר. כמובן שהוא לא הבין מה אני רוצה ממנו. כנ"ל הטבח. אז נכנסתי למטבח ולאחר חילופי דברים מבוזבזים לחלוטין ונפנופי ידיים, הם הראו לי שבעצם הם מכינים את הדברים בחלקים לגמרי נפרדים של המטבח. נצחון גדול ליהודים.
בניטה, השותפה הגרמניה, זורמת עם העניין הדתי. אני חושבת שהדלקת המשואה להבדלה קצת הפתיעה אותה, וכשהודעתי לה שבעלה יהיה בגובה שהיא מחזיקה את הנר, היא בכלל חשבה שאני פסיכית. הכל באמת נשמע מוזר כשמסבירים לגויים. כשהתחלתי לספר על הלחם משנה ועל המן שבני ישראל אספו במדבר, היא נראתה מבולבלת. עשיתי כאילו אני לא שומעת כשהיא שאלה למה יין זה לא כשר. אבל היא כבר יודעת לא לכבות את האור בשירותים וסך הכל אנחנו עובדים על צמצום העוול ההיסטורי- "little favor for little country".
בלוג תרבות (בחסות גבי): המליצו לי על הסרט "ויקה כריסטינה ברצלונה". אני לא ממליצה. סרט מטריד. אבל תראו "מלון רואנדה".
בלוג יחסים: יש פה זוג אוסטרלים- הוא עובד בבית הדין והיא לא עושה כלום. הם בני 23 ונשואים כבר שנתיים. זה מוזר כי הם לא מפתח תקווה. העניין בבירור. חכו לעדכונים.
בלוג מוזיקה: יש נהג מונית אחד שכל פעם שנכנסים לאוטו הוא שם דיסק של "westlife". הוא כנראה חושב שזה סוג המוזיקה ש"מזונגו" אוהבים, אז יש לו את הדיסק בכוננות למקרה הצורך.
בלוג כלכלי: זה חייב להיות רע לכלכלה שערך הכסף נמוך. זה לא מעודד אנשים לצרוך. למה שתרצה אי פעם להיפרד משטר שכתוב עליו 1,000, גם אם הוא שווה שלוש שקל?!
תכתבו לי בנוגע לשגיאות כתיב.
טליה, הרשי לי להיות הראשון שאומר כל הכבוד על הבלוג!! נראה שיהיה לך מרתק ומגניב, ואני מצפה בקוצר רוח לפרקים הבאים. ושימי עוד תמונות!!
השבמחקעקיבא.
Talia! I love you! I miss you... And I missed saying goodbye to you. Arg. To make up for it, I'm going to send you a cool photo... check your email any minute now:)
השבמחקHayah
טליה, אין עליך! נרשמתי לעדכונים של הבלוג ואני כבר מקווה לסיבובים בג'יפ כשתחזרי. מצטרף לבקשות על התמונות.
השבמחקהי טליה,
השבמחקאמנם קצת באיחור, הגעתי לבלוג שלך אחרי הפניה מתמר, אבל איזה כיף לראות ולהזכר בהכל (חוץ מהחוויה הדרום אפריקאית שלך)
מקווה שפק"ל הדוסים שירת אותך נאמנה ושהכל הולך בסדר.
היה מצחיק לראות חבר'ה שעבדו גם איתי בתמונות שלך, ואם הם עדיין שם (טימי, מריה) תמסרי דרישת שלום חמה, וכמובן למר גוטה הפסיכי!
עמית פרסיקו