בשבת נסעתי לרואנדה. יש מטוס (מאוד קטן, ל-10 אנשים) של האו"ם שטס כל סוף שבוע לרואנדה כדי להסיע עדים. מתמחים יכולים להעלות עליו על בסיס מקום פנוי, ולכן לאחר כמה נסיונות כושלים הצלחתי לקבל מקום בטיסה.

נחתנו בבירה של רואנדה, קיגלי, ולאחר ביקור קצר במשרדי בית הדין בקיגלי יצאנו לחקור את העיר. קיגלי עיר מאוד ירוקה והררית עם מלא מדרכות וכבישים טובים. מדרכות טובות באיזור הזה של אפריקה זה נדיר. אבל מה שהכי הלהיב אותנו, אנשי ארושה, זו העובדה שמדובר בעיר בטוחה ושאפשר ללכת שם בלילה בלי בעיה. בכלל ברואנדה הרגשתי מאוד בטוחה, והרבה יותר בטוחה מאשר בארושה. גם האנשים עצמם קצת יותר נחמדים מבאיזור הזה של טנזניה. יתכן שזה בגלל שרואנדה פחות מתויירת. בארושה התחושה היא שתמיד שמנסים לעשוק אותך כמה שיותר, אבל מרגישים ככה פחות ברואנדה. יש הרבה פחות לבנים ולכן אני מתנצלת בפני ניר על כך שצחקתי על זה שהוא אמר שיש המון לבנים בארושה. הייתי טירונית אז.

המקום שישנו בו היה מנזר עם חדרי הארחה. יש משהו הזוי בלבלות שבת במקום כזה. אבל לבלות שבת במנזר זה הרבה פחות מוזר מאשר לבלות שבת במקום שבו בוצע רצח המוני לפני 15 שנה. ברואנדה בהמון כנסיות התבצעו רציחות. הסיבה לכך היא שאנשים ברחו אל הכנסיות בתקווה שלא יהרגו אותם שם. מכוון שהג'נוסייד קרה בחודשים מרץ-אפריל-מאי לפני 15 שנה, היו המון שלטים וסרטים סגולים (הצבע הרשמי של הזכרון של הג'נוסייד) כמעט בכל כנסיה או מבנה ציבורי.

אחרי שקבענו איפה אנחנו ישנים, הלכנו לתחנה המרכזית, שזה שם יפה לרחוב מפוצץ אוטובוסים ואנשים צועקים, ולקחנו אוטובוס שנסע ל-Nyamata במרחק של שעה מקיגלי. נסענו כדי לראות כנסיה ששם התבצע טבח. כשנכנסנו לחדר כל מה שהיה זה ערמות על גבי ערמות של בגדים על כל הספסלים. זה היה מראה מפחיד. כל הבגדים כבר ישנים ומתחילים להתכלה. במרכז גם היה מזבח קטן עם כמה סכינים שכנראה שימשו את הרוצחים. בחדר מתחת לכנסיה היו המון עצמות וגלגולות. זה מראה שלא נראה לי שראיתי בחיים. זה היה ממש מחריד ככה לראות חלקי אדם. 10,000 אנשים נהרגו באותה כנסיה, ובקבר אחים בחוץ קבורים 40,000 אנשים.

היו לי המון מחשבות על השואה בזמן שלי ברואנדה. לא שאפשר באמת להשוות בין שני אירועים מזעזעים, עדיין השואה היה הדבר הכי קרוב שהכרתי לזוועות רואנדה. להיות ברואנדה זה היה קצת כמו מסע פולין. כמובן שהכל רחוק יותר מהשואה- זה לא חלק מהזהות שלי כמו השואה ואני לא מכירה אישית אנשים שנפגעו. עם זאת, במובנים מסויימים המגע עם הג'נוסייד היה אחת החוויות המזעזעות שהיו לי. אני חושבת שחלק מזה נובע מכך שהשואה היה בשנות ה-40 ואילו הג'נוסייד בשנות ה-90 מה שתורם לכמות התמונות והדברים הויזואלים שמתעדים את הרצח. אבל מעבר לזה הכל בפולין היה נורא "נקי" ואילו כאן מדובר ברצח וכריתת איברים עם מצ'טים וזריקה של גופות לרחובות ולנהרות. זה נותן משמעות לגמרי אחרת לרעיון של הבנאליות של הרשע. אין שום דבר בנאלי בג'נוסייד ברואנדה. גם בביקור שלי במוזיאון ביום למחרת ראיתי הרבה סרטונים שהראו גופות, אנשים כרותי איברים ואף ראינו סרט שסקר איזור שהיה בו טבח כאשר רוב הבשר כבר נרקב כאשר צילמו שם.

בשבת בבוקר קמנו ויצאנו לרחוב. לא היה אדם או רכב ברחובות שערב לפני כן היו מלאים. כשהתקרבנו לכיכר המרכזית ראינו קבוצה של אנשים מנקים את הדשא כשאיש עם מגה-פון עומד מעליהם ונותן להם הוראות. בלמטה של הרחוב היו כמה שוטרים שעצרו את מעט המכוניות שביקשו לעבור. לא ממש הבנו מה קורה. בסוף התברר שבכל שבת אחרונה של החודש, יש לכל תושבי רואנדה עבודות שירות. אסור לאנשים ביום הזה לצאת מהאיזור בו הם גרים וכל מי שנתפס ברחוב נשלח לעבודה זו או אחרת. נדמה שאחוזי ההשתמטות קרובים לאפס. יש לצה"ל מה ללמוד.

ביום ראשון החלטנו לנסוע לבוטרה, שזו העיר המרכזית השנייה של רואנדה בדרום המדינה. בוטרה היה אחד המקומות העיקריים בהם הטבח התבצע מכוון ששם היה ראש איזור טוטצי בהתחלה, אז הרציחות התחילו מאוחר יותר לאחר שאנשים ממקומות אחרים ברואנדה ברחו לשם. בעיקר רציתי להגיע לשם כדי לראות את המקומות שרלוונטים לתיק שלי. הנסיעה עצמה הייתה מדהימה. זה באמת קצת כמו השוויץ של אפריקה. אבל היופי נקטע מדי פעם מכוון שלאורך כל הכביש כל כ-15 דקות היה אפשר לראות קבר אחים או מבנה עם שלט סגול. מכוון שטיילנו ב-100 ימי זכרון, מקומות האירוע היו בולטים. זה מדהים לראות כמה כנסיות מזוהות עם הרצח.

כשהגענו לבוטרה נסענו על מונית-אופנוע כדי להגיע לעיירה בה הטגקימנה, הנאשם בתיק שאני עובדת עליו, היה מעורב. חשבתי שאני אגיע לשם ואתחיל לשאול אנשים בלי בעיה, מכוון שאין כל כך מפות של האיזור הזה. לא היה לי ספק שאנשים ידעו מה קרה בעיירה שלהם לפני 15 שנה. למזלי הייתי עם מישהי דוברת צרפתית אחרת לא הייתי מסוגלת לתקשר בכלל. כמעט אף אחד לא ידע להגיד לנו כלום. היו לנו את השמות של המקומות, אבל אנשים לא הכירו אותם. גם כשמצאנו את המקומות שחיפשנו ושאלנו אנשים אם הם יודעים מה קרה שם, לא קיבלנו תשובות. לא ברור אם זה בגלל שאף אחד לא מתעסק בזה ובאמת אנשים לא יודעים אם התבצע רצח המוני במרכז הרפואי שלנו, או אם אנשים פשוט לא רוצים לדבר על זה ואף חשדנים כלפינו. אבל לאחר כמה שעות חיפוש היו כמה נקודות אור ואני חושבת שהצלחנו לזהות לא מעט מקומות רלוונטים. זה מדהים, ונותן נפח אחר לגמרי לעדויות ששמעתי. גם עכשיו כשאני עוברת על הפרוטוקול אני יכולה לדמיין את הסיפורים של העדים.

האיזורים אליהם הגענו הם לא איזורים תיירותיים וככל הנראה מעט אנשים לבנים מגיעים לשם. לא רק שצעקו "מוזונגו", אלא צווחו "מוזונגו" ורדפו אחרינו. בלא מעט מקומות ילדים רצו לחבק אותנו ואף להחזיק לנו את היד. אחד הדברים שהילדים הכי אהבו זה כשצילמתי אותם והראיתי להם את התמונות על מסך המצלמה. הם צווחו בהנאה כשראו את עצמם על המסך. ועכשיו יש לי המון תמונות של ילדים במצלמה.

בקיצור, היה מדהים להיות ברואנדה. אבל יש עוד כל כך הרבה שהייתי רוצה להבין מבחינת היחס של האנשים לאירועים שקרו להם ליד הבית, וג'נוסייד שהרג עשירית מאזרחי המדינה. יש עוד הרבה לעשות בביקור הבא שלי.


בלוג עצמאות: די מבאס להיות כאן ביום העצמאות אז החלטתי לעשות קצת שמח לגויים כדי שכאשר יבואו לעבוד בבית דין הבינלאומי לפשעי עזה, הם יזכרו שבארושה הם חגגו את יום העצמאות בכיף ויהיו יותר אוהבי ישראל. אז הכנתי סעודת חג עם פלאפל שהכנתי, מלפפונים חמוצים של "בית השיטה", במבה ובזוקות. היה להיט.

בלוג יחסים/יהדות: כפי שכתבתי, אין לי חברותא לדיונים על בעיית הרווקות ולכן אני נאלצת לשתף אתכם. לא מזמן קראתי עוד כתבה חדשנית בנושא הרווקות, ואני יותר ויותר קולטת שאכן יש הרואים קשר ישיר בין רווקות להתדרדרות דתית, ונראה שאם אתה נשוי אז יותר קל לך להרגיש קרוב לקב"ה. ואכן, הצורך "לקבוע עיתים לתורה" מתחילה להיתפס כהמצאת חז"ל כדי להתמודד עם ההתדרדרות הדתית של הרווקים.

אבל למען הכנות ההתדרדרות הדתית של הרווקים לא פסחה על אפריקה. למעשה אני חווה את זה יום יום. זה התחיל מזה שבסופר הייתי קונה רק מוצרים עם הכשר כלשהו (תתפלאו אבל יש פה כמה מוצרים עם הכשר דרום אפריקה). לאחר שהתחלתי לגווע ברעב עברתי ל"suitable for vegetarians". אבל אני מתביישת לומר שלאחרונה ירדתי נמוך באמת ואני בודקת רכיבים בלבד כדי לתת הכשר למוצר. השלב הבא יהיה להניח ש-edible oil זה שמן צמחי. קיצר, המצב לא טוב. אני קובעת עיתים לתורה ומקפידה להקשיב לדניאל זמיר מדי פעם, אבל למי שיש הצעות איך לעצור את השחיקה הדתית של הרווקות אני אשמח.